Rosh Hashanah
Daf 16b
משנה: בַּתַּעֲנִיּוֹת בְּשֶׁל זְכָרִים כְּפוּפִין וּפִיו מְצוֹפֶּה כֶסֶף וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בָּאֶמְצַע. שׁוֹפָר מְקַצֵּר וַחֲצוֹצְרוֹת מַאֲרִיכוֹת שֶׁמִּצְוַת הַיּוֹם בַּחֲצוֹצְרוֹת:
Traduction
Aux jours de jeûne (110)Cf. ci-après, (Taanit 1, 8)., on emploie des cors de béliers, recourbés, à l’embouchure argentée, avec 2 trompettes placées au centre (dominant). Le Shofar émettra un son court, et les trompettes le prolongeront, puisque celles-ci sont prescrites essentiellement en ce jour.
Pnei Moshe non traduit
ובתעניות. שבית דין גוזרין על הצבור כדתנן במס' תענית:
תוקעין בשל זכרים. והיא של אילים:
כפופין. סתמן כפופין הן וטעמא דבתעניות כמה דכייף אינש טפי מעלי על דרך והיו עיני ולבי שם וצריך לבן אדם שיהו עיניו למטה לארץ:
ופיו מצופה כסף. משום דתענית יומא דכינופיא וכל כינופיא דכסף היא כדאשכחן בחצוצרות של משה דלכינופיא עבידי והיו של כסף. א''נ דהתורה חסה על ממונן של ישראל ובראש השנה משום כבוד יום טוב עבדי דזהב:
ושתי חצוצרות באמצע. מפני שמצות היום בחצוצרות דסתם תענית על צרת צבור הוא וכתיב על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרו':
וחצוצרות מאריכות. כדי להודיע לכל שמצות היום בחצוצרות:
משנה: שָׁוֶה הַיּוֹבֵל לְרֹאשׁ הַשָּׁנָה לַתְּקִיעָה וְלַבְּרָכוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה תּוֹקְעִין בְּשֶׁל זְכָרִים וּבַיּוֹבֵל בְּשֶׁל יְעֵלִים:
Traduction
Le jubilé est égal au nouvel-an pour les sonneries et les bénédictions à réciter (112)A intercaler le jour du grand pardon de l'année jubiliaire.. R. Juda établit une distinction, savoir qu’au jour du nouvel-an on emploie pour les sonneries un cor de bélier (courbé), et pour le jubilé, celui du chamois (droit).
Pnei Moshe non traduit
מתני' שוה היובל לר''ה לתקיעה. לענין באיזה שופר ולתנא דמתני' לעיל מה ר''ה בפשוטים אף יובל בפשוטים ואע''ג דהתקיעה ביובל לא לתפלה ולא לזכרון היא אלא סימן לשלוח העבדים וחזרת שדות לבעליהן אפ''ה כעין ר''ה בעינן דגמרינן בג''ש ז' ז' שיהו כל התקיעות של חודש השביעי זו כזו וכן לענין מנין התקיעות ילפינן ר''ה ויובל בהאי ג''ש שיהו שוין זה כזה כדאמרינן בגמרא:
ולברכות. למלכיות זכרונות ושופרות אומרים ביה''כ של יובל כמו בר''ה:
ר' יהודה אומר בר''ה תוקעין בשל זכרים כפופין. דבר''ה אמרינן כל כמה דכייף אינש טפי עדיף וביובל בשל יעלים פשוטים שהוא לקרות דרור טפי עדיף וס''ל דלא גמרינן ג''ש אלא למנין התקיעות בלחוד דבזה שוין הן וכן לענין הברכות אבל באיזה שופר דסברא בעלמא הוא וכדאמרן אינן שווין ואין הלכה כר' יהודה ולא כת''ק דמתני' אלא הלכה כר' לוי דגמ' דהתם דקאמר בין בר''ה בין יוה''כ של יובל בשל זכרים כפופין וטעמא דכי גמרינן ג''ש לכולא מילתא גמרינן דקיי''ל אין ג''ש למחצה:
הלכה: אֲנִ֖י יְי אֱל‍ֹֽהֵיכֶ‍ֽם. אֵילּוּ הַמַּלְכִיּוֹת. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה אֵילּוּ הַזִּכְרוֹנוֹת. שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙. אֵילּוּ הַשּׁוֹפָרוֹת. עַד כְּדוֹן רֹאשׁ הַשָּׁנָה. יוֹבֵל. וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּ‍ֽעָשׂ֖וֹר לַחוֹדֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֶלָּא כָל מַה שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה בְרֹאשׁ הַשָּׁנָה הֲוִי עוֹשֶׂה בֶעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ. מַה כָאן מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת אַף כָּאן מַלְכִיּוֹת זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת.
Traduction
Comme le verset Je suis l’Éternel votre Dieu (Nb 10, 10), est rapproché de celui qui prescrit de célébrer le nouvel-an (113)Torath Cohanim, section Emor., on y voit une allusion au devoir de réciter les versets qui proclament la royauté divine. L’expression souvenir de résonnance (114)Dans sa traduction du Pentateuque, à ces versets, M. le Gr. R. Vogue traduit : fanfare, puis : retentissement. (Lv 23, 24) fait allusion à la série de versets du Souvenir; et l’expression cor de résonnance (ibid. 25, 9) rappelle les versets traitant de ce sujet. On le sait donc pour le premier jour du nouvel-an; mais d’où le sait-on pour le jubilé? Il est dit (ib.): tu feras circuler le retentissement du cor, au 7e mois, le 10 du mois, au jour du grand-pardon, etc. Or, il va sans dire qu’il s’agit du 7e mois (dans lequel tombe aussi la fête précédente); et on le rappelle pour insister sur l’analogie entre le cérémonial à accomplir du nouvel-an et celui du grand-pardon (l’an du jubilé); dans l’une et l’autre liturgie donc, il faut dire les 3 séries de versets, de la royauté, du souvenir et du Shofar.
Pnei Moshe non traduit
גמ' אני ה' אלהיכם אלו המלכיות. הכי דריש לה בת''כ פ' אמור דכתיב לעני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלהיכם וסמיך ליה בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש וגו' ודריש מהסמיכות רמז לאלו פסוקי המלכיות זכרון תרועה וכו':
עד כדון ר''ה יובל מנין תלמוד לומר וכו'. עד כדון כר''ע זו דברי ר''ע אבל לר' ישמעאל יליף ג''ש ממדבר כדדרי' בספרי פ' בהעלותך ותקעתם תרועה וכו' ומסיים שם אין לי אלא במדבר בראש השנה מנין נאמר כאן ונאמר להלן תרועה מה תרועה האמורה להלן תוקע ומריע ותוקע אף תרועה האמורה כאן תוקע ומריע ותוקע:
הלכה: אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כְּדֵי שֶׁיְּכוּפוּ אֶת לִבָּם בִּתְפִילָּה.
Traduction
Cette prescription a en vue, dit R. Yona, d’engager les fidèles à courber leur cœur par la prière.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יונה. טעמא דבתעניות בכפופין כדי שיכופו וכו' כדפרישית במתני':
מְנַיִין שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְפָנֶיהָ. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר. וּמְנַיִין שֶׁהִיא פְשׁוּטָה לְאַחֲרֶיהָ. תַּלְמוּד לוֹמַר תַּ‍ֽעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָר֭. עַד כְּדוֹן יוֹבֵל. רֹאשׁ הַשָּׁנָה. וְהַ‍ֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּ‍ֽעָשׂ֖וֹר לַחוֹדֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפּוּרִים. שֶׁאֵין תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. מַה תַלְמוּד לוֹמַר בַּחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. אֶלָּא כָל מַה שֶׁאַתְּ עוֹשֶׂה בַחוֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי כִבְעָשׂוֹר לַחוֹדֶשׁ. מַה כָאן תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ אַף כָּאן תּוֹקֵעַ וּמֵרִיעַ וְתוֹקֵעַ.
Traduction
Comment sait-on que le premier coup de sonnerie sera un coup droit (bref)? Il y est fait allusion par l’expression tu feras circuler le cor (ib.); et l’on sait qu’après le son prolongé (du milieu), il faut encore un même coup rapide, de ce qu’il est dit ensuite: vous ferez circuler le cor (ib., mêmes termes). Or, cela est applicable au jubilé; on l’étend au 1er jour du nouvel-an en vertu du verset précité: tu feras circuler le cor, etc., où l’expression au 7e mois superflue a pour but d’insister sur l’analogie du cérémonial à suivre, tant au 10e jour de ce mois qu’au 1er; et comme dans l’un la sonnerie se compose d’un coup rapide, suivi d’un autre coup prolongé, puis d’un bref, il en sera de même au premier jour de l’an.
קוֹמֵי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי תָ‍ֽקְעִין בְּתַעֲנִיתָא. רִבִּי יוֹסֵה בָעֵי. וְיִתְקְעוּן קוֹמוֹי בַחֲצוֹצְרָתָא. וְלָא שְׁמִיעַ דְּתַנֵּי. חֲצוֹצְרוֹת בַּמִּקְדָּשׁ. אֵין חֲצוֹצְרוֹת בַּגְּבוּלִין. וְיִתְפַּלְּלוּ לְפָנָיו עֶשְׂרִין וְאַרְבַּע. כְּהָדָא. רִבִּי יוֹחָנָן מִתְפַּלֵּל בְּתִשְׁעָה בְאָב עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע וּמְפַקֵּד לְתַלְמִידוֹי. לָא תִילְפוֹן מִינִּי הָדֵין עוֹבְדָא. דִּצְרִיכָה לֵיהּ. אֶבֶל הוּא. תַּעֲנִית צִיבּוּר הוּא. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֵינוֹ תַעֲנִית צִיבּוּר. רִבִּי יוֹנָה רִבִּי יִצְחָק בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֶבֶל הוּא. אֵינוֹ תַעֲנִית צִיבּוּר. אָמַר רִבִּי זְעוּרָה. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן אָ‍ֽמְרָה. יָחִיד בְּתִשְׁעָה בְאָב מִתְפַּלֵּל אַרְבַּע. לֹא אָמַר אֶלָּא אַרְבַּע. הָא עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע לֹא.
Traduction
Devant R. Simon b. Lakish, on employait le cor au jour du jeûne. Mais, demanda R. Yossé, pourquoi ne pas employer devant lui (111)Cf. B. Sota 43. les trompettes (prescrites en ce jour)? Tu dois savoir, lui fut-il répliqué, que selon un enseignement les trompettes étaient usitées au Temple seul, non au dehors. Resh Lakish fit réciter les 24 prières des jours de jeûne (dont 6 additionnelles au rituel ordinaire), selon l’usage de R. Yohanan de réciter le même nombre de prières au 9 Ab, bien qu’il ait recommandé à ses disciples de ne pas agir de même; car il éprouvait des doutes sur le point de savoir si le 9 Ab est un jour de deuil historique, ou si c’est un jeûne publique (comme celui institué p. ex. en cas de disette de pluie). Selon R. Yossé au nom de R. Josué, ce jour n’est pas considéré comme jeûne publique. De même, dit R. Yona ou R. Isaac b. Nahman, au nom du même, c’est un deuil, rien autre. En effet, dit R. Zeira, c’est bien ce que R. Yohanan a dit: un individu isolé (priant à part) récitera au 9 Ab 4 sections additionnelles (sur 6), mais non toutes les 24 (ce qui confirme bien ladite distinction).
Pnei Moshe non traduit
קומי ריב''ל. הוו תקעין בתעניתא בשופר:
ויתקעין קומוי. גם בחצוצרתא כדתנן במתני' וקאמר הש''ס ומאי תבעי ליה לר' יוסה וכי לא שמיע ליה ותני וכו' שאין חצוצרות בגבולין דכתיב בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' בדווקא:
מתפלל בט' באב עשרים וארבע ברכות כדתנינן בפ''ב דתענית גבי תענית צבור שגוזרין על הגשמים שמוסיף ו' ברכות על ח''י שבכל יום והיה ר' יוחנן נוהג גם בט' באב כן ומצוה לתלמידיו שלא ילמדו ממנו לעשות מעשה כזה:
דצריכה ליה. משום דספוקי מספקא לי' בענין ט' באב אבל הוא תענית צבור הוא כלומר אי משום אבלות בלבד התענית הזה הוא או כשאר תענית צבור על הגשמים דינו:
אינו תענית צבור. אין לט' באב דין תענית צבור שעל הגשמים וכן א''ר יונה וכו' בשם ריב''ל שדין אבל הוא ואינו תענית צבור כשל גשמים:
מילתיה דר' יוחנן אמרה. שמענו ממנו יחיד בט' באב מתפלל ארבע כלומר ארבע מאלו שש ברכות דתנינן שם הוא מוסיף ולא אמר אלא ארבע הא כ''ד של שאר תענית צבור לא כמו דהוה מפקיד לתלמידיו לעיל:
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. הָדָא אָ‍ֽמְרָה. פְּשׁוּטָה שֶׁשָּׁמַע מִקְצָתָהּ מִן הַמִּתְעַסֵּק [לֹא] יָצָא. וְהֵיי דָא אָ‍ֽמְרָה דָא. תָּקַע בָּרִאשׁוֹנָה וּמָשַׁךְ בַּשְּׁנִייָה כִשְׁתַּיִם 16b אֵין בְּיָדוֹ אֶלָּא אֶחָת. רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָה. אֲפִילוּ אַחַת אֵין בְיָדוֹ. לָמָּה. רֹאשָׁהּ גַּבֵּי סוֹפָהּ מִצְטָרֵף וְסוֹפָהּ גַּבֵּי רֹאשָׁהּ מִצְטָרֵף. לֹא רֹאשָׁהּ אִית לָהּ סוֹף וְלֹא סוֹפָהּ אִית לָהּ רֹאשׁ.
Traduction
– Ce que la Mishna dit de la prolongation du son du Shofar prouve, dit R. Yossé, que l’audition partielle d’un coup rapide du cor, provenant de quelqu’un qui s’essaye à le faire sonner (non dans un but de culte), ne suffit pas pour l’accomplissement du devoir. Où une telle règle a-t-elle été enseignée? Dans la Mishna (4, 10), disant: Si après une première sonnerie d’un coup rapide, il prolonge la seconde à l’égal de 2 sonneries, celle-ci n’est pourtant comptée que comme une seule (et la fin de ce son prolongé ne compte pas à part, jusqu’à dispenser de l’audition du 1er son de la série officielle, composée de 3 coups). R. Aba b. Zemina dit au nom de R. Zeira: ce n’est même pas à compter pour une audition, car on joint le 1er coup à la fin, comme la fin au commencement; or, il n’y a eu complètement ni l’un, ni l’autre (et le tout est sans valeur).
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' יוסי וכו'. אהא דקתני שופר מאריך קאי הדא אמרה פשוטה תקיעה ששמע מקצתה מן המתעסק בעלמא ולא משום לצאת ידי חובתו לא יצא ופריך והיידא אמרה והיכן שמענו לזה ממתני' דידן אדרבה ממתני' משמע דלכך מאריך בשופר כדי לצאת מסוף התקיעה ששומע א''כ אפי' שמע מקצת התקיעה נמי יצא:
תקע בראשונה וכו'. כלומר מהאי מתני' דפרק דלקמן הוא דאיכא למידק דקתני שאף על פי שמשך בשנייה והיינו בתקיעה של אחר התרועה היה מושך ומאריך כשנים של תקיעה הראשונה והיה סבור שתעלה לו תקיעה שנייה זו כשתים ולצאת בה גם כן לפשוטה שלפניה של הסדר שאחר זה אפי' כן אין בידו אלא אחת לפשוטה של אחריה של סדר הראשון ומפני שאין כאן אלא מקצת תקיעה בלבד והלכך לא יצא בה לפשוטה שלפניה של הסדר של אחר זה:
ר' אבא בר זמינא בשם רבי זעירה. אמר בכה''ג דקאמרת בדין הוא שאפילו אחת אין בידו:
למה משום ראשה וכו'. כלומר ראשה של תקיעה זו גבי סופה מצטרף הוא וכן סופה גבי ראשה מצטרף ואת אמרת דסופה של זו לא כלום הוא שתעלה לשל אחרים א''כ ג''כ ראשה לא תעלה לפשוטה של אחריה של סדר הראשון שהרי הכל מקצת תקיעה היא ומקצת ראשה הויא כמקצת סופה א''כ לא ראשה אית לה סוף ולא סופה אית לה ראש. וכלומר כמו שסופה לא כלום היא כך ראשה לא כלום ובדין הוא שזה שנתכוין למשוך לצאת לפשוטה של אחרי' והסדר הראשון ולפשוטה שלפניה של הסדר של אחריו שלא עשה כלום בתקיעה זו ואפי' אחת אין בידו:
Rosh Hashanah
Daf 17a
משנה: שׁוֹפָר שֶׁנִּסְדַּק וְדִיבְּקוֹ פָּסוּל. דִּיבֵּק שִׁיבְרֵי שׁוֹפָרוֹת פָּסוּל. נִיקַּב וּסְתָמוֹ אִם עִיכֵּב אֶת הַתְּקִיעָה פָּסוּל. וְאִם לָאו כָּשֵׁר:
Traduction
Si le Shofar (cor) a été fendu et qu’on l’a recollé, il est impropre au service; de même, si l’on a recollé des fragments de corne et reconstitué un Shofar, il est impropre. Lorsqu’il y avait un trou et qu’on l’a bouché, au cas où le trou était un obstacle à la production du son, ce cor est impropre; au cas contraire, il est valable.
Pnei Moshe non traduit
מתני' שופר שנסדק. לארכו ודיבקו בדבק שקורין גילו''ד פסול דהוי ליה כשני שופרות:
דיבק שברי שופרות. ועשה מהן שופר אפי' יש בשבר שכנגד פיו שיעור שופר פסול:
ניקב וסתמו אם עיכב את התקיעה. לפי נוסחא דהכא אם עיכב משמע דאקודם שסתמו קאי וכן מפרש הכא בגמרא כיני מתני' אם היה מעכב את התקיעה פסול שאם היה מעכב את הקול מקודם שסתמו אע''פ שלאחר שסתמו חזר קולו לכמות שהיה אפ''ה פסול משום דשופר אחד אמר רחמנא ולא שתים שופרות וכאן דסתימה זו מסייעה לקול הוה ליה כשני שופרות:
ואם לאו. שלא היה מעכב את התקיעה שלא נשתנה קולו קול מתחלה מחמת הנקב הרי הוא כאלו לא נקב וכשר שאין לחוש במה שסתמו ואם לא סתמו כלל כשר מדינא ואפי' נשתנה קולו כדקאמר הכא בגמ' לפי שכל הקולות כשרים בשופר. ולענין הלכה למעשה בדין סתמו כך הוא המסקנא שאם סתמו במינו ונשתייר רובו שלם ולא נשתנה קולו לאחר שסתמו אלא שחזר לכמות שהיה קודם שניקב כשר ואם חסר אחת משלש אלה שסתמו שלא במינו או אפי' במינו ולא נשתייר רובו שלם או אפי' נשתייר רובו ג''כ אלא שנשתנה קולו ולא חזר לכמות שהיה פסול:
מְנַיִין שֶׁהֵן שָׁלֹשׁ שֶׁלְשָׁלֹשׁ שָׁלֹשׁ. תַּלְמוּד לוֹמַר י֥וֹם תְּרוּעָ֖ה. זִכְר֥וֹן תְּרוּעָ֖ה. שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙. עַד כְּדוֹן כְּרִבִּי עֲקִיבָה. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וּתְקַעְתֶּ֖ם תְּרוּעָ֑ה. וּתְקַעְתֶּ֤ם תְּרוּעָה֙ שֵׁנִ֔ית. תְּרוּעָ֥ה יִתְקְע֖וּ לְמַסְעֵיהֶ‍ֽם: 17a אִין תֵּימַר. הִיא תְקִיעָה הִיא תְרוּעָה. וְהָ‍ֽכְתִיב וּבְהַקְהִ֖יל אֶת הַקָּהָ֑ל תִּתְקְע֖וּ וְלֹ֥א תָרִ‍ֽיעוּ׃
Traduction
Enfin, on sait que cette série se compose de 3 sons divers, parce qu’il y a 3 expressions à cet égard: jour de retentissement (Nb 29, 1); Souvenir de retentissement (Lv 23, 24); cor de retentissement (Nb 25, 9). Jusque là, c’est l’interprétation de R. aqiba; mais selon R. Ismaël, on a recours à un autre mode de déduction, comme il a enseigné (115)Siffri sur ces versets. que l’on interprète ainsi les versets suivants: Vous sonnerez d’un son éclatant (Nb 10, 5); puis (ib. 6): quand vous sonnerez la 2e fois d’un son éclatant, les compagnies campées vers le midi partiront; on sonnera d’un son éclatant lorsqu’elles devront décamper (donc, le son éclatant ou prolongé, sera poussé en second lieu); et ce n’est pas à dire que le son soit différent, long ou court, puisqu’il est dit aussitôt (ib. 7): quand vous convoquerez l’assemblée, vous sonnerez, mais non pas d’un son éclatant.
יוֹבֵ֥ל [הִיא]. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁמִיטוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תָקְעוּ בַשּׁוֹפָר. אוֹ יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁילְּחוּ עֲבָדִים. תַּלְמוּד לוֹמַר הִיא. דִּבְרֵי רִבִּי יוּדָה. רִבִּי יוֹסֵה אוֹמֵר. יוֹבֵ֥ל. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הִשְׁמִיטוּ. אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁילְּחוּ עֲבָדִים. אוֹ יָכוֹל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא תָקְעוּ בַשּׁוֹפָר. תַּלְמוּד לוֹמַר הִיא. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מֵאַחַר שֶׁהַכָּתוּב תּוֹלֶה אוֹתָהּ לְעִנְייָן תְּקִיעַת שׁוֹפָר. וְכָתוּב אַחֵר תּוֹלֶה אוֹתָהּ לְעִנְייָן שִׁילּוּחַ עֲבָדִים. מִפְּנֵי מַה אֲנִי אוֹמֵר. יוֹבֵל שֶׁלֹּא בְשִׁילּוּחַ עֲבָדִים. (שֶׁאִי) [שֶׁ]אֶיפְשַׁר לְיוֹבֵל בְּלֹא שִׁילּוּחַ עֲבָדִים אֲבָל [אִי] אֶיפְשַׁר לְיוֹבֵל שֶׁלֹּא בִתְקִיעַת שׁוֹפָר. דָּבָר אַחֵר. תְּקִיעַת שׁוֹפָר תְּלוּיָה בְבֵית דִּין וְשִׁילּוּחַ עֲבָדִים תָּלוּי בְּכָל אָדָם. וְאַתְייָא כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. וַיְדַבֵּ֣ר יְי אֶל מֹשֶׁ֣ה וְאֶ‍ֽל אַֽהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל. עַל מַה צִיוָּם. עַל פָּרָשַׁת שִׁילּוּחַ עֲבָדִים. וְאַתְייָא כַּהִיא דְאָמַר רִבִּי אִילָא. לֹא נֶעֶנְשׁוּ יִשְׂרָאֵל אֶלָּא עַל פָּרָשַׁת שִׁילּוּחַ עֲבָדִים. הָדָא הוּא דִכְתִיב מִקֵּ֣ץ שֶׁ֣בַע שָׁנִ֡ים תְּ‍ֽשַׁלְּח֡וּ אִישׁ֩ אֶת אָחִ֨יו הָעִבְרִ֜י וגו'. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי נְחֶמְיָה. הָ֭יְתָה כָּ‍ֽאֳנִיּ֣וֹת סוֹחֵ֑ר מִ֝מֶּרְחָ֗ק תָּבִ֥יא לַחְמָ‍ֽהּ׃ דִּבְרֵי תוֹרָה עֲנִיִים בִּמְקוֹמָן וַעֲשִׁירִים בְּמָקוֹם אַחֵר. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. זוֹ דִבְרֵי רִבִּי יוּדָה וְרִבִּי יוֹסֵה. אֲבָל דִּבְרֵי חֲכָמִים. קִידּוּשׁ בֵּית דִּין וּתְקִיעַת שׁוֹפָר וְהַשְׁמֵט כְּסָפִים מַשְׁמִיטִין. נִיחָא קִידּוּשׁ בֵּית דִּין וּתְקִיעַת שׁוֹפָר. הַשְׁמֵט כְּסָפִים לֹא בַסּוֹף הֵן מַשְׁמִיטִין. רִבִּי זְעוּרָה שָׁמַע לָהּ מִן הָדָא. וַיֹּ֣אמֶר אֵלֵי֘ אַל תִּירָ֣א דָ‍ֽנִיַּאל֒ כִּ֣י ׀ מִן הַיּ֣וֹם הָרִאשׁ֗וֹן אֲשֶׁ֨ר נַתַ֧תָּ אֶת לִבְּךָ֛ לְהָבִ֧ין וּלְהִתְעַנּ֛וֹת לִפְנֵ֥י אֱלֹהֶ֖יךָ נִשְׁמְע֣וּ דְבָרֶ֑יךָ. כְּבָר נִשְׁמְע֣וּ דְבָרֶ֑יךָ.
Traduction
Il est écrit (Lv 25, 10): C’est le Jubilé; de cette expression superflue (tout le chapitre traitant du jubilé), on déduit que l’année sera considérée comme telle, lors même que le possesseurs n’auront pas délaissé les champs qui doivent faire retour aux propriétaires primitifs, ou si l’on n’a pas sonné du cor; toutefois, il faut que le renvoi des esclaves ait été effectué, en vertu du terme restrictif c’est. Tel est l’avis de R. Juda. Selon R. Yossé, le jubilé est réel même lorsque le délaissement des champs n’a pas eu lieu, ni le renvoi des esclaves; toutefois, il faut l’avoir proclamé en sonnant du cor, en vertu du terme restrictif c’est. R. Yossé justifie ainsi son opinion: selon une explication du verset, le jubilé ne peut pas être réel en cas d’omission de la sonnerie du cor, et selon l’autre explication, le non-renvoi des esclaves serait une cause d’obstacle à cette proclamation; je prétends que ce second objet n’est pas un obstacle, parce qu’il peut arriver, lors d’un jubilé, qu’il n’existe pas d’esclave hébreu et par conséquent il n’y ait pas lieu d’en renvoyer un seul, tandis qu’il est impossible d’admettre l’absence de tout cor pour proclamer le jubilé (ce dernier fait sera donc seul péremptoire). Selon une autre explication, la sonnerie du cor dépend du tribunal seul (qui n’a qu’à l’ordonner), tandis que le renvoi des esclaves dépend de tout particulier qui en a (et il ne faut pas qu’une telle proclamation soit à la merci d’un particulier). C’est conforme à ce qu’a dit R. Samuel b. Isaac, par déduction de ce verset (Ex 6, 13): L’Eternel parla à Moïse et à Aaron, et leur dit d’ordonner aux enfants d’Israël etc.; cet ordre (mal défini) avait précisément en vue le renvoi des esclaves au jubilé. C’est ainsi que R. Ila a enseigné: Israël a été seulement puni pour avoir failli au devoir du renvoi des esclaves; il y est fait allusion dans la réprimande suivante (Jr 34, 14): au bout de 7 ans chacun renverra son frère hébreu etc. On a enseigné au nom de R. Nehemie l’explication du verset suivant (Pr 31, 14): Elle est semblable aux navires d’un marchand et fait venir son pain de loin; de même, les paroles de la Loi sont pauvres (stériles) en leur 1er place, mais riches en une autre (où le châtiment est énoncé). R. Yohanan dit: ce qui précède contient les seules opinions de R. Juda et de R. Yossé; mais, selon l’avis des autres sages, l’omission de la consécration par le tribunal, ou celle de la sonnerie du cor, ou de la renonciation aux dettes d’argent, sont des obstacles à la proclamation du jubilé. Ceci est compréhensible pour la proclamation ou l’omission du cor; mais comment la justifier à l’égard de la renonciation judiciaire d’argent, laquelle n’a lieu qu’à la fin de l’année, et comment en appliquer l’effet rétrospectif? R. Zeira enseigna une réponse à cette objection (116)J., (Taanit 3, 1) ( 66b)., en invoquant ce verset (Dn 10, 12): Il me dit, ne crains rien, Daniel, car depuis le 1er jour où tu as appliqué ton cœur à comprendre et à te mortifier devant l’Eternel ton Dieu, tes paroles sont entendues par lui etc.; de même ici, l’intention de renoncer, que l’on a eu au commencement de l’année, suffit à cette année.
Pnei Moshe non traduit
יובל היא וכו'. ברייתא היא בת''כ פ' בהר ודריש קרא יתירא דהא לעיל מינה כתיב והעברת שופר תרועה וגו' וקדשתם את שנת החמישים שנה וקראתם דרור והדר כתיב יובל היא תהיה לכם ודריש יובל מ''מ אע''פ שלא השמיטו השדות לחזור לבעליהן ואעפ''י שלא תקעו בשופר אפי' כן שם יובל עליו להיות אסור בזריעה בקצירה ובצירה:
דברי ר' יהודה. דס''ל דשילוח עבדים מעכב ביובל ור' יוסי ס''ל תקיעת שופר הוא דמעכב כדמפר' טעמיה א''ר יוסי מאחר שהכתוב א' משמע שתולה העיכוב בענין זה וכתוב א' וכו' שאפשר לעולם בלא שילוח עבדים שפעמים אין עבד עברי בישראל שיהא טעון שלוח אבל אי אפשר שלא יהא שופר בעולם ותלינן העיכוב בדבר המצוי:
תלויה בב''ד. והם יכולים לצוות לשלוחם לתקוע אבל שילוח עבדים תלוי בכל אדם ואם ימאן לשלוח יבטל היובל הלכך אמרינן דלא תלה הכתוב בו:
הדא הוא דכתיב מקץ שבע שנים וכו'. והוכיחן ירמיהו כשלא קיימו ואמר שסופן להענש על כך:
דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר. שבמקומן לא מצינו שענש הכתוב על זה ולמדין אנו מקראי דירמיה:
אבל דברי חכמים וכו' משמיטין. כלומר אלו הן העיקר שמעכבין ביובל והן הן המשמיטין להיו' היובל נוהג כדינו:
ניחא. הוא דקחשיב הני תרתי קידוש ב''ד ותקיעת שופר שהן נוהגין בתחלת יובל אלא השמטת כספים וכי לא בסוף השנה הוא שהן משמיטין כדכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמטה וילפינן ג''כ ליובל שאין משמט כספים אלא בסוף השנה והיאך יהיה שנת היובל כולו תלוי בו:
ר''ז שמע לה. לתרץ זה מן הדא מקרא דדניאל ויאמר אלי וגו' כבר נשמע דבריך מיום הראשון אשר נתת לבך וה''נ כן מתחלת השנה שנותנין לבם להשמט כספים בשנה זו הרי הן כאלו מקיימין מיד ונוהג היובל בכל דיניו:
אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יְהוּדָה כְּדֵי לִיתֵּן אֶת הַמָּצוּי עַל הַמָּצוּי וְאֶת שֶׁאֵינוֹ מָצוּי עַל שֶׁאֵינוֹ מָצוּי.
Traduction
R. Yohanan dit aussi: R. Juda est d’avis dans notre Mishna d’employer des cors de bélier au nouvel-an, afin d’utiliser pour une fête fréquente ce que l’on a le plus sous la main, réservant le cor plus rare (du chamois) pour une solennité plus rare (le jubilé).
Pnei Moshe non traduit
טעמיה דר' יהודה. במתני' דמחלק בענין השופר בין ר''ה לבין היובל כדי ליתן המצוי וזהו של זכרים שהן מצוין בכל מקום למצוי זה ר''ה ואת שאינו מצוי של יעלים שאינן מצוין בעיר ליובל שאינו מצוי אלא פעם אחת לנ' שנה:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source